אפק נ' המוסד לביטוח לאומי

1.תביעת התובע להכרה במחלת הסכרת ממנה סובל הוא כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי הנתבע מן הטעם כי התובע לא עבר כל אירוע תאונתי לפיכך, לא ניתן לייחס את המחלה לעבודתו.לאור דחיית התביעה הגיש התובע תביעתו לבית הדין, כאשר השאלה הנצבת במוקד ההליך היא האם ארע לתובע אירוע מיוחד במהלך עבודתו, אשר גרם להתפרצות מחלת הסכרת ממנה סובל הוא.

תמצית טענות התובע

2.לטענת התובע במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות, חווה בחודשים אפריל – יולי 2014 אירועים קיצונים וחריגים אשר די בכל אחד מהם ובהצטברותם להוות טריגר להתפרצות מחלת הסוכרת ביום 5.8.2014.

3.במסגרת תפקידו היה על התובע לנהל את משבר המרכז הרפואי הדסה תוך שהוא מותקף אישית כל זאת תחת המתיחות הרבה בינו ובין פרופ' גמזו , אירוע חריג ומיוחד שאירע ביום 4.5.14 . כמו כן , כחודש לאחר כניסתו לתפקיד התרחשה שביתת האסירים הבטחוניים אשר הייתה כרוכה בלחצים רבים ואדירים מהחשש פן ימות אחד האסירים. עובדה אשר יש לה השפעה ישירה על המצב המדיני בטחוני במדינה על כן , הובילה ללחץ ועומס קיצוני על התובע.

4.נוסף על האמור היה על התובע כמנכ"ל משרד הבריאות לטפל באופן אישי בנושא מבצע "שובו אחים" אשר כלל זיהוי גופות שלושת הנערים שנחטפו. באשר לדרך זיהוי הגופות , החלטת התובע הייתה בעלת גורל מבחינה לאומית ובינלאומית, ואינה במסגרת שגרת העבודה של מנכ"ל משרד הבריאות אשר אינו נדרש כחלק מתפקידו לזהות גופות חללים. כל האירועים המתוארים לעיל, אינם אירועים אופיניים לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות , על כן מהווים אירועים חריגים לעבודת התובע.

5.גרסת התובע בעניין זה לא נסתרה ואף נתמכה באמצעות עדותו של ד"ר דוד דגן, פרופ' רוני גמזו, ד"ר חן קוגל וד"ר בועז לב, אשר פרטו את האירועים החריגיםומיוחדים אשר חווה התובע וכן את הסטרס הקשה אשר היה מנת חלקו של התובע, טרם פרוץמחלת הסכרת ביום 5.8.2014.

תמצית טענות הנתבע

6.התובע מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות בחודש 04/2014 . אין חולק כי מעדות התובע והעדויות מטעמו עולה כי מדובר בתפקיד עמוס ולחוץ מאוד , עם זאת לא הוכח קיומו של אירוע חריג כלשהו המוגדר בזמן ובמקום אלא לטענת התובע מדובר במסכת של אירועים שונים מתמשכים הכוללים לחץ נפשי מתמשך. משמדובר במתח מתמשך בעבודה אף על פני שבועות, אין הוא עולה כדי אירוע חריג. יתכן כי האירוע חריג יוכר גם על רקע מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לאירוע נוצר "שיא" חריג באותו מתח מתמשך והוא ייחשב לאירוע חריג.

7.התובע היה שרוי במצב נפשי סוער עוד טרם מינוי לתפקיד ומעצם התפקיד ולא כתוצאה מאירוע חריג מסוים כעולה מעדות פרופ' גמזו.כמו כן , משבר הדסה אינו יכולה להחשב כארוע חריג אותו ניתן להגדיר במקום או בזמן אלא לחץ מתמשך על פני תקופה. הדברים זהים אף ביחס לשביתת האסירים הביטחוניים אשר נמשכה על פני חודשיים ולא מדובר באירוע נקודתי או חריג. אשר למבצע "שובו בנים" התובע כמומחה לפתולוגיה רגיל בביקורים ובצפייה בניתוחים במכון לרפואה משפטית על כן , לא מדובר באירוע חריג לעבודתו. כמו כן האחריות לזיהוי הגופות הינה של המכון לרפואה משפטית כעולה מעדותו של ד"ר קוגל אשר הבהיר כי האחריות לביצוע הנתיחה הייתה של המכון לרפואה משפטית. נוסף על כן, ההחלטה האם להכריז על מות אחד החללים הייתה של וועדה בהשתתפות מומחים שונים, והתובע לא נדרש לקבל את ההחלטה עצמאית למרות שההחלטה הסופית הייתה שלו בלבד.

8.התובע לא הוכיח קיום אירוע חריג בעבודתו. השתלשלות האירועים עד לאבחון מחלתו משקפים לחץ ומתח מתמשכים ממועד תפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות ועד למועד אבחון מחלתו. על כן, בהעדר אירוע מיוחד אשר גרם לפרוץ המחלה מדובר במצב נפשי מתמשך ובהתאם לכך, יש לדחות את התביעה.